<h1>ראב"ן סימן ש"ל</h1>
<h2>דף יט.</h2>
וחמשה מראה דמים טמאין באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה אדומה וכמזג מים ביין אדום. ובימי חכמים הראשונים היו שאר מראות מיני דמים טהורין לפי שהיו בקיאין בזה, אבל השתא בזמן הזה כל מראה דמים טמאין. וכי תימא חומרא דאתי לידי קולא הוא דאי חזיא דם טהור ברישא והדר חזיא דם טמא מונה מן הראשון, כיון דבעיא ז' נקיים מן האחרון מונה.
<h2>דף לח:</h2>
ואשה שעיברה תאומים לאחד נגמרה צורתו לשבעה וילדתו לשבעה וא' נגמרה צורתו לתשעה וילדתו לסוף תשעה, אם ילדה הראשון זכר כל דין לידה על השיני וצריכה ז' נקיים משום ספק יולדת בזוב כמו לידת הראשון לפי שכשילדה השיני כבר כלו ימי טוהר של הראשון, אבל אם הראשון נקיבה שמשכו ימי טוהר שלה עד לידת השיני א"צ ז' נקיים על לידה השנייה שכל דמים שרואה טהורים עד שיצא הוולד ואין כאן ספק זיבה כלל. וכן אשה שטבלה אחר י"ד לנקיבה ועיברה והפילה תוך שמונים של לידת הנקיבה א"צ נקיים על לידת הנפל שכל דמים שראתה טהורין הן עד שיצא הוולד, דתנן המפלת תוך שמונים של נקיבה כל דמים שהיא רואה טהורין עד שיצא הוולד ור' אליעזר מטמא, ואע"ג דאמר רבא בהא זכינהו ר' אליעזר לרבנן דכתב וטהרה ממקור דמיה דמיה מחמת עצמה ולא מחמת ולד, אפ"ה הילכתא כרבנן דהא אמרינן בפ"ק דנידה [ח'.] הלכה כר"א בארבע בסדר טהרות ותו לא ולא מנו הא בהדייהו.
